מעשי רב

מעשי רב

"ואמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה

שנאמר 'פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו' למד לא נאמר אלא יצק
מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה"
(ברכות ז:)

 

 

תשומת לב

הרב כהנא היה מיודד עם עובדי הכנסת, בניגוד למרביתם של חברי הכנסת האחרים שהיו מתנכרים מפועלי הניקיון, הסדרנים ועובדי השרותים. בחנוכה הורה לנו לחלק סופגניות לכל עובדי השרותים ואילו בפורים חילקנו "אזני המן" ושתינו עמהם "לחיים". אין ספק שהוא היה הח"כ האהוב ביותר על עובדי הכנסת.

 

לא תלין שכר שכיר

יום אחד אמר לי הרב כהנא: בא עמי למשרד. אנחנו מגיעים למשרד והרב מבקשני לקרוא לגזבר, ובנוכחותי הוא אומר לו: חלפו כבר יומיים מיום חלוקת המשכורות ועדיין לא שילמת שכרם של העובדים. ענה הגזבר: הרב, אין כסף בחשבונות. אמר לו הרב: תיקח הלוואה, מכור מכוניות, אבל תשלם את המשכורות. אסור להלין שכר שכיר ומי שמתיימר להנהיג את עם ישראל חייב שלא להלין את שכר עובדיו.

לבל יעז

הלכתי עם הרב באזור המשרד, ששכן אז ברחוב אוסישקין. על ספסל בפינת הרחוב ישבו כמה פועלים, אחד מהם ערבי. לפתע שרק הערבי בחוצפתו לאיזו בחורה יהודיה שחלפה במקום.
הרב פנה לאחד הפועלים היהודיים שישבו שם ושאלו האם הוא מבין ערבית. הלה השיב בחיוב ואז אמר לו הרב: תגיד לו, לערבי, שאם עוד פעם אחת יעז לשרוק לבחורה יהודיה זה יהיה סופו. לא היה צורך בתרגום. הערבי הבין את הדברים ואף את הדובר זיהה, ותוך שניות הסתלק ממקומו...

ללא חת

בשנה האחרונה נלוויתי אליו בנסיעתו לאזכרה לחייל משה תמם הי"ד.

בהלויתו של משה תמם, שנערכה ארבע שנים קודם לכן, היה הרב, הח"כ היחידי שנכח. ושום שר או נציג של ממשלת ישראל לא נכח בלוויה. בעצם, זהו אחד הדברים היחודיים לו, שבמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ומידי שנה הקפיד ללכת לאזכרות  שנערכו ליהודים שנרצחו ע"י פורעים ערביים.

הרב לא ידע פחד מהו. הוא פחד רק מהקב"ה. בתשעה באב, כמנהגנו מידי שנה לקרוא את מגילת "איכה" ב"שער השלשלת", - אחד משערי הר הבית - הגענו למקום וחכינו לרב שיגיע לקריאת המגילה. לפתע הרב הגיע לבדו בלי פחד. בתום  התפילה, רצינו ללוותו ל"שער שכם" שם החנה את רכבו, אך הוא אמר לנו שאין צורך בכך, "כמו שהגעתי לבד כך גם אחזור לבד". רק לאחר שאנשי מג"ב פחדו שהרב יחזור בגפו הצמידו לו שמירה וגם אנו ליווינו את הרב ל"שער שכם".

 

 

כמהים לשמוע דבריו

נלוונו עם הרב בנסיעתו לירוחם, בה הוכרזה שביתה כללית בשל מצוקה כלכלית וחברתית מתמשכת. אחר הצהריים, אמור היה הרב לנאום בעצרת עם בעכו והוא מיהר מאוד בדרכו חזרה צפונה. ולא רצה להתעכב בשום מקום בדרך.

משגבר צימאונו, הוחלט להתעכב בנתיבות ולשתות משהו, בתנאי שזה יהיה מקום צדדי וריק. נכנסנו עם הרב לשתות שם אך תוך דקות ספורות זיהו בעלי המקום את הלקוח שהגיע ומיד  התמלא המקום  בעשרות אנשים שציפו לשמוע את דבריו. למרות שהרב מיהר מאוד, לא היתה ברירה ונאלצנו להתעכב  שעה ארוכה. כשיצאנו שוב לדרך, אמר הרב: אכן, היתה זאת "אסיפת עם בלתי מתוכננת". (תמונות הרב בעצרות עם)

 

עבדות אני נותן לכם

הרב  הדגיש תמיד שמנהיג אמיתי בעם ישראל, אסור לו לצפות לקבל רק מחמאות ופרחים, עליו להיות מוכן שיטיחו בו קללות ויידו בו אבנים. ואכן, הרב מעולם לא נרתע לערוך עצרות עם בכל מקום, גם במקומות שידע  שיבזוהו.

בוולבו איני נוסע

במערכת הבחירות של שנת 88, השתמשה התנועה במכוניות שכורות רבות. הרב  לא היה מוכן בשום פנים לנסוע במכונית גרמנית, כשם שנזהר מלרכוש כל מוצר הנושא את השם  גרמניה עליו.

באחד הפעמים, לא היה בחברת השכרת הרכב, רכב פנוי לשכירות אלא  מכונית "וולבו". כשראה הרב את  מכונית הוולבו סירב  לנסוע בה, באומרו  "את זאת תשאירו לשרים ולרודפי השררה אני לא  עולה על מכונית זו".

 

 

"פסילה"

לפני הדיון בבית המשפט העליון על פסילת תנועת "כך", נתן הרב שיעור בישיבה ואמר שאנחנו ניצחנו עוד בטרם החל הדיון וזאת מכיוון שאנחנו לא זייפנו את האמת, ובית המשפט- יחליט מה  שיחליט.

לאחר שבית המשפט פסל את התנועה מלרוץ לכנסת, פתחו כל הנוכחים בראשות הרב בשירה וריקודים מחוץ לכתלי בית המשפט. לתמיהת העיתונאים, הסביר הרב שאנחנו ניצחנו, בהלכנו בדרך האמת ללא פשרות.

 

 

כרחם אב על בנים

הרב היה  לא רק מנהיג אלא  גם אב דואג.

 הדבר היה כשבועים לפני פינוי העיר ימית בסיני. לפני הנסיגה, לקחנו את הרכב המבוקש באותם ימים של התנועה ונסענו לכמה מקומות בתוך העיר. באחד הסיבובים, הרכב סטה מהדרך ונכנס לחול, וככל  שנסינו לחלץ את המכונית, היא נכנסה יותר עמוק בחול. לאחר כמה שעות בלי הצלחה לחלץ את הרכב, חזרנו למקלט בהרגשה קשה, הנה אנחנו לפני הנסיגה בסיני ועלינו לעשות פעילות ענפה והנה לא זו בלבד שבזבזנו את זמנו של הרב במשך יום שלם, אלא גם הרכב איננו. בטוחים היינו כי  הרב יכעס עלינו. כשהגענו ראינו שהרב שמח מאד לראותנו. הוא חשב שתעינו בדרכנו או שמא נגרמה לנו תקלה  כלשהי  ואילו על גורלו של הרכב היחיד שעמד לרשות תנועתנו לא דאג  כלל וכלל.

וראו כי שם  ה' נקרא עליך ויראו ממך

כשהרב נתן שיעורים בישיבה, היה מדבר בעדינות מופלאה ואילו כשיצא לעצרת עם,  היה נואם  בשצף קצף וצועק ללא בושה, לא  אחת ניסו אנשים להגיד לו שישנה קצת את תדמיתו, שיהיה עדין יותר, ותמיד השיב הרב אותה תשובה: "כל כך הרבה זמן עבדתי בשביל להיות מפלצת, כדי שהערבים יחששו ועכשיו אתם רוצים שאשנה  זאת?"  

אהבת ישראל

הרב  היה חותם כל מכתב במלים "באהבת ישראל". באחד מחוגי הבית שערך הרב ברחבי הארץ נשאל הוא ע"י אחד מהנוכחים: "מדוע אתה  חותם  במילים  ב"אהבת ישראל" בעוד אתה  נלחם נגד השמאלנים וכי  זאת אהבת ישראל?"

 ענה לו הרב: למה הדבר דומה? לחולה שיש לו נמק ברגלו אתה יכול לחוס על הרגל ולהשאירה וכתוצאה מכך  האדם עלול  למות, או שאתה יכול לכרות את הרגל ולהציל את האדם. אותו דבר עם  עם ישראל, אם לא תלחם ברשעים בנימוק של "אהבת ישראל" אתה  עלול לגרום שעוד יהודים טובים יתפתו להתקרב לאותם רשעים וככה ייגרם נזק גדול יותר לעם ישראל.


חבל על הזמן

פעמים רבות דיבר הרב בישיבה בגנות השינה ואמר, שהשינה, היא מלשון שינוי, האדם משנה את תפקידו בעולם, משום שכשהוא ישן, שוב אינו מסוגל לקיים את  המצוות ובכלל  אינו בתפקיד של "חיים", ולכן קבע ה' את המילה שינה ושנה, באותו לשון, כמוסר השכל להקפדה על בזבוז  הזמן.

 

איחוליו

סיפר אחד מתלמידיו: שלושה חודשים לפני שהרב נרצח, זכיתי שהרב יערוך לי חופה וקידושין. לאחר  עריכת החופה,  נשא הרב דרשה קצרה, אולם  הברכות  שהרב בירכנו  הם לא היו הברכות הנהוגות. ברכה רגילה בחופה היא שתזכו לחיות בשלווה בעושר ואושר, ואילו  הרב כהנא בירכנו שנזכה שלא תהיה לנו שלווה בעולם הזה, וציטט את המדרש בבראשית רבה:  "בשעה שהצדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז, השטן בא ומקטרג 'לא  דיין  שהוא מתוקן להם לעוה"ב, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז'?" (ב"ר פד) בסיום דבריו  הוא בירך אותנו  שנזכה  לאושר והדגיש אושר ב-א', שהרי אם פותחים את המקרר ורואים שיש אוכל להיום -  צריך האדם להיות בבחינת ה"עשיר השמח בחלקו" שהרי יש לו די צרכו להיום.

השכיל הלה להבין

רצינו לעלות עם הרב ל"הר הבית". הרב בא כשהוא מעוטר בטלית ותפילין. באותם ימים ניצב בשער המערבים שוטר צבאי, וזאת כדי לסמל ששער זה הוא בשליטת צה"ל. השוטר מנע מאתנו את הכניסה. בתשובה לשאלתו של הרב מדוע הוא עושה זאת? ענהו השוטר שתחילה עליו להסיר את סימני היהדות שעליו (הטלית והתפילין) ואז יותר לו להכנס. הרב התרשם מדברים אלו וציין אחר כך "שוטר זה מבין כהלכה את כל ענין המאבק על הר הבית..."


בצלם אלוקים ברא את האדם

בסכות תשל"ז, הלך הרב מאיר כהנא לבקר את הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. כשנכנס הרב כהנא לסוכה, נעמד הרב צבי יהודה  והושיט לו את שתי ידיו, לחץ בחמימות רבה את ידו ואמר לו: גיבור, גיבור! לאחר מכן, ביקש מתלמידיו להביא מצלמה ולהסיעו עם הרב כהנא לכותל  כדי להצטלם עמו והוסיף ואמר: זו זכות להצטלם עם הרב כהנא.

 

ב"ה, י"ג מנחם- אב ה'תשל"ו

עתרת השלום והברכה מרפא וארוכה,

לכבוד ידידי היקר והנעלה והדגול הרב ר' מאיר כהנא שליט"א.

מכל מעמקי לבבי ונפשי הנני מביע לכבודך שפעת ברכותי הנאמנות, ממקור אמירתן בתורה, ממרום משגב קדשנו ותפארתנו, לרפואה והבראה שלמה ומהירה, בכל רמ"ח אבריך ושס"ה גידיך, בע"ה, וכעדת קווי ד' תחליף כח מחודש ומרוענן, תתאושש תתגבר תתחזק תתאמץ, בהשראת גבורת שומר ישראל ועוטרו בתפארה, תוסיף תשכלל קידוש שם ד' המופיע בתקומת עמו ונחלתו.

במלוא רגשי הידידות והיקר בצפיית הישועה השלימה

צבי יהודה הכהן קוק.

 

שושבין לדבר מצווה

 

ב"ה, ט"ז מנחם- אב ה'תשל"ו

ידידי הנעלה והדגול הרב מאיר כהנא שליט"א

שלום וברכה מרובה.

כל תודותי על יקרת מכתבו, אשר שימחני בידיעה על האפשרות הנמצאת כעת לנו לרכוש את הבנין שבו היתה הישיבה של העדה המערבית, בירושלים העתיקה ברחוב חברון, ומגלגלין זכות ע"י זכאי.

מכל לבי ונפשי הנני מברך את כבוד נדיבנו המורם מעם ד' מר ברוך מיירס, אשר מן השמים זיכוהו לזכות במצוה הגדולה והקדושה הכלל ישראלית הזאת. בודאי יזדרז ויתחזק יגדיל ויאדיר פועל צדקתו זאת, אשר תתקיים לתהילה ולתפארת בדברי ימי ומעשי תקומת ישראל תורתו ונחלתו, במרום משגב עיר קדשנו ובירתנו.

אייחל מאוד להודיע על שכלול הצלחת ביצועו של פועל-קדוש זה, והמתחיל במצוה רוממה זו אומרים לו, מן השמים ומכל ישראל, גמור והשלם במלוא השראת הברכה השלמה, ממקור אמירתה המרובה בתורה ובירושלים ובתקומת מצות יישובה, והתברך, וכל עדתך המלאה בשם ד'.

 

בצפיית הישועה השלימה בכל חביבות היקר,

צבי יהודה הכהן קוק.


גאווה יהודית

גילוי-דעת

 

הופעתו של הרב מאיר כהנא, וכל תקף דבריו, על הבמה הכלל-ישראלית ב"כנסת", בודאי, מוכנה להוסיף אמץ ותועלת במאבק המחויב והנשגב ולמשמרת נאמנותנו והצלחתה למען כל שלמותה של ארץ-חיינו כולה.

 

בצפיית רוממות ישועתנו השלימה

צבי יהודה הכהן קוק.

 

 

ברוך מציב גבול אלמנה

בשנת תשל"ז, נסענו עם הרב לכנס שנערך בעיר צפת. כשחלפנו בדרכנו על פני יריחו, סטה לפתע הרכב בשל תקר, כשיצאנו מהרכב נתגלה לעיננו מראה מרהיב של העיר יריחו ונתבסמנו מריחה הקסום. הרב אמר לנו כי במקום הזה  עלה אליהו הנביא השמימה ולבושתנו עדיין אין לנו פה יישוב יהודי. "מחר אי"ה אנחנו מקימים יישוב" הוסיף ואמר.

תיקנו את התקר והמשכנו בדרכנו, ודבריו של הרב נשכח מליבנו. למחרת בבוקר, הגיע הרב למשרד ושאלנו "נו, הכל כבר מוכן?" לא ידענו למה הרב מתכוין. והרב אמר: "מה קרה לכם?  אנחנו מקימים יישוב ביריחו!"

הרב החל בהכנות וקיבל את ברכתו הנלהבת של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל להקמת ישיבה וישוב במקום בשם "אדרת אליהו". ברם, לבושתנו, ממשלת ישראל מאז ועד היום לא אישרה ליהודים להתישב ביריחו, אולם גרעין יריחו שהרב הקים, ייסד את היישוב "מצפה יריחו", המונה כיום למעלה ממאתיים משפחות כן ירבו.

יפוצו מעיינותיך חוצה   
נכחתי שעה שנכנס אל הרב כהנא אדם מאחת מעיירות הפיתוח, מועמד למועצה המקומית מטעם רשימה עדתית, והציע לרב כהנא "עיסקה": הרב יתן לו סכום כסף לצורך מערכת הבחירות שלו, והוא יראה  עצמו כאדם שנשכר לעבוד בעיירתו למען רשימת "כך" לכנסת, וישכנע את כל תומכיו במועצה המקומית, שבבחירות לכנסת יצביעו עבור תנועת "כך", והוא אף מוכן לערוך חוזה אצל עורך - דין,  בו ייכתב ויחתם שאם לא יהיו בעיירתו כך וכך קולות לתנועת "כך", סימן שהוא לא היה פעיל דיו, ולא עשה את מלאכתו באמונה, והוא מתחייב להחזיר את כל הכסף שקיבל.

תשובתו של הרב כהנא הפתיעה אותו. הרב אמר לו: אני מוכן לתת לך את הכסף, ואינני דורש ממך שום התחייבות לגייס למעני קולות מצביעים, אולם דבר אחד אני רוצה תמורת הכסף. ברצוני להרצות לפני בני הנוער והצעירים בעיירתך על ייחודו של עם ישראל ועל תורתו. אם  יעלה בידך לכנס מאתיים צעירים המעוניינים לשמוע את הרצאתי, הרי שבתום ההרצאה אתן לך את הכסף ללא שום התחייבות נוספת מצדך.